פסק-דין בתיק ב"ל 1149-09

1.         לפנינו תביעה לתשלום דמי אבטלה לתקופה שמחודש פברואר 2006.

2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א.         התובעת עבדה בטיפול בקשישים בעמותת דורות בלב השרון במשך שבע שנים ברציפות, עד לחודש אוקטובר 2005.

ב.         ביום 20.2.06 התייצבה התובעת בשירות התעסוקה כדורשת עבודה.

ג.          ביום 21.8.06 הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי אבטלה לגבי התקופה שמחודש פברואר 2006, (מוצג נ/1).

התאריך הקובע לגבי תביעתה כאמור הוא 1.2.06. 

הנתבע דחה תביעה זו מכוח סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי, (נוסח משולב), התשנ"ה  -  1995, (להלן: " חוק הביטוח הלאומי"), שכן לדידו התובעת לא השלימה תקופת אכשרה מזכה, אלא צברה רק 197 ימים בלבד מתוך 300 ימי אכשרה הנדרשים לצורך קבלת דמי אבטלה.

ד.         ביום 29.11.06 המציאה התובעת לנתבע אישורים מתוקנים מהמעסיק לגבי תקופת העסקתה, (מוצג נ/3). לאחר בדיקה, דחה הנתבע את התביעה פעם נוספת שכן נמצא שצברה 224 ימי אכשרה בלבד מתוך 300 הנדרשים לאישור הזכאות.

ה.         ביום 15.2.07 המציאה התובעת לנתבע אישור נוסף על 20 ימי מחלה, (מוצג נ/5). הנתבע דחה גם הפעם את תביעתה, שכן נמצא כי צברה 262 ימי אכשרה בלבד מתוך 300 הנדרשים לאישור הזכאות.

ו.          ביום 29.6.08 הגישה התובעת לנתבע תביעה חדשה לדמי אבטלה, (מוצג נ/7). תביעה זו נדחתה ע"י הנתבע, מחמת "שיהוי", מכוח סעיף 296(א) לחוק הביטוח הלאומי, שקובע כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה.

ז.          בשלב שלאחר שמיעת סיכומי הצדדים בעל פה התברר, כי בחודש אפריל 2007 הופץ על ידי הנתבע חוזר פנימי, (שמספרו 1415), ותחולתו מחודש מרץ 2007, (להלן: "החוזר הפנימי").

החוזר הפנימי שינה את חישוב מנין הימים הנחוץ לענין תקופת אכשרה לגבי עובד יומי שעבד יותר מ- 18 ימים בחודש וקבע שהוא ייחשב לעובד חודשי מבחינת מס' הימים שנלקחים בחשבון לצורך חישוב תקופת אכשרה מזכה.

            תביעת התובעת לדמי אבטלה מ- 21.8.06 והדרישות הנוספות שהוגשו על ידה ב- 29.11.06 וב- 15.2.07 לא נבדקו כלל על פי הוראות החוזר הפנימי שכן תחולתו כאמור מ- 1.3.07 בלבד.

3.         עיקרי טענות התובעת :

א.         התביעה שהוגשה ביום 29.6.08 אינה בבחינת תביעה חדשה, אלא השלמת מסמכים לתביעה אשר הוגשה קודם לכן ב- 21.8.06.  לחילופין, מדובר בהגשה חוזרת של תביעה אשר הוגשה וטופלה כבר ע"י הנתבע.

בנוסף, העיכוב בהגשת המסמכים נגרם עקב מחדל בהתנהלותו של מעסיק התובעת, אשר לא שיתף עמה פעולה. התובעת נאלצה לפנות אליו מספר רב של פעמים עד לקבלת האישורים הנדרשים.

ב.         התובעת לא קבלה כלל את מכתבי הדחייה של הנתבע בעניין תביעותיה לדמי אבטלה ולכן לא ידעה שתביעותיה נדחו. בנסיבות אלה, לא היה כל שיהוי כאשר הגישה תביעתה ביום 29.6.08. 

ג.          גם אם יקבע כי היה שיהוי בהגשת התביעה ביום 29.6.08, יש לקבוע כי התובעת זכאית לדמי אבטלה מכוח התביעה שהגישה ביום 15.2.07, ושנדחתה ב- 21.2.07, 8 ימים בלבד טרם כניסתו לתוקף של החוזר הפנימי. במקרה כזה יש לבוא לקראתה, להחיל את הוראות החוזר הפנימי רטרואקטיבית ולקבל את תביעתה.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה על תצהירה.